מלוב (2002) בע"מ ואח' נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בעמ ואח'

פסק דין

רקע וההליך שלפני

לפני ערעור על החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל גב' תמי לוי יטח מיום 26.2.2013 (להלן: "ההחלטה").

המערערת מס' 1 (להלן: "מלוב") ניהלה אצל המשיב מס' 1 (להלן: "המשיב") חשבון עו"ש. על פי הנטען המערערים 2 – 4 שיעבדו לטובת המשיב בשעבוד ספציפי את כל זכויותיהם בנכס הידוע כמבנה תעשיה יחידה מס' 3 בשטח של 221 מ"ר במגרש מס' 14 לפי תב"ע מס' 215/ק ברח' לכיש 2/3 באזור תעשיה בקרית ים, כל זאת להבטח חובה של מלוב כלפי המשיב.

משלא נפרע החוב ההגיש המשיב את שטר המשכון לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה ונפתח תיק שמספרו 02-35341-11-0. במסגרת הליכי ההוצאה לפועל מונה המשיב מס' 2 ככונס נכסים (להלן: "הכונס") בנוסף הוגש תביעה כספית על ידי המשיב כנגד מלוב והערבים לחובה בבית משפט השלום בחיפה במסגרת תא"ק 40917-06-11.

המערערים העלו במסגרת הליכי ההוצאה לפועל שלל טענות ובין היתר טענו כי המשכון חל אך ורק על שטח מבנה של 221 מ"ר. על המקרקעין נשוא הערעור קיים מבנה תעשייתי אשר שטחו הכולל הוא 375 מ"ר.

הצדדים נחלקו בפני כבוד הרשמת מה הפרשנות שיש לתת לשטר המשכון: האם הוא חל אך ורק על שטח של 221 מ"ר כטענת המערערים או שמא הוא חל על כל הבנוי על אותו שטח יהיה שטחו אשר יהיה כטענת המשיבים?

כבוד הרשמת בהחלטה חזרה על החלטה קודמת שניתנה על ידה ביום 7.2.2012 לפיה צו המינוי המקורי אינו תואם את המבוקש על ידי הכונס לצורך מימוש. עוד צוין כי הכונס הגיש בקשה להרחבת צו הכינוס או להבהרתו והשאלה שעמדה בפני כבוד הרשמת היא האם יש לאפשר את תיקון צו המינוי ולאפשר מימוש מלוא הנכס או שמא להותיר את צו המינוי כמות שהוא באופן המגביל את מימוש הנכס ומאפשר מימוש רק חלק ממנו?

לאחר שעיינה כבוד הרשמת בשטר המשכון ובחוות דעת שמאי לפיה שטח הקרקע הוא 221 מ"ר עליה בנוי מבנה דו קומתי בשטח נוסף שך 375 מ"ר וכן עיינה בהסכם החכירה לפיו המינהל החכיר למלוב קרקע בשטח של 221 מ"ר, קבעה כי המשכון חל על כל המקרקעין לרבות הבנוי עליהם. עוד קבעה כי ההפרדה שמבקשים המערערים לבצע הינה "מלאכותית" ואינה עולה בקנה אחד עם הוראות חוק המקרקעין, תשכ"ט – 1968 לפיהן מקרקעין כוללים כל הבנוי והנטוע עליהם. לכן נעתרה כבוד הרשמת לבקשת הכונס והרחיבה את צו הכינוס כמבוקש על ידו.

דיון והכרעה

טענה מקדמית

המשיבים טוענים בפתח טענותיהם כי על המערערים היה להגיש בקשת רשות ערעור ולא ערעור בזכות.

לאחר הגשת הערעור ניתנה על ידי החלטה ביום 27.3.2012 לפיה ינמקו המערערים מדוע הם סבורים כי מוקנית לה זכות ערעור ולא ערעור ברשות בשים לב להוראות סעיף 80 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל"). בתשובה לכך טענו המשיבים כי המחלוקת נכנסת לגדרי סעיף 19(א) לחוק ההוצאה לפועל העוסק בטענת פרעתי אשר הכרעה בה מקנה לצד המבקש לערער זכות ערעור.

המשיבים חולקים על טענה זו וטוענים כי טענתם אינה עוסקת בפירעון לאחר תחילת הליך מימוש המשכון ולכן טענתם אינה יכולה להוות "טענת פרעתי". המשיבים טוענים עוד כי המערערים בתחילת ההליך הגישו בקשה אחרת בטענת פרעתי והמשיבים מעלים תמיהה מדוע הטענה בדבר היקף תחולת המשכון לא הועלתה בבקשה הראשונה.

סעיף 19(א) לחוק ההוצאה לפועל קובע:

"החייב הטוען כי מילא אחר פסק הדין או שאינו חייב עוד למלא אחריו, כולו או מקצתו, עליו הראיה, ורשאי רשם ההוצאה לפועל לקבוע אם ובאיזו מידה מוטל עוד על החייב למלא אחר פסק הדין; ..."

בכללי טענת פרעתי אינה מוגבלת אך ורק לטענה המצומצמת של פירעון החוב. היא יכולה לחלוש על שלל טענות אחרות מסוג כלשהו אשר פוטרת מלמלא אחר פסק הדין (ראה: בר אופיר, "הוצאה לפועל הליכים והלכות" מהדורה שביעית, עמ' 271). יחד עם זאת, החייב אינו יכול לעורר במסגרת בקשתו טענות עובדתיות ומשפטיות שמקומן היה במסגרת התובענה או בכל הליך שקדם להליך ההוצאה לפועל. אי אפשר לעורר טענה שגובשה לפני מתן פסק הדין נגד חבותו העקרונית של החייב ואף נגד היקף חבותו (ראה: בר אופיר שם עמ' 272).

בע"א (מחוזי ירושלים) 9163/06 סיידוף נ. שקולניק דינים מחוזי לו(5) 804 נפסק כי סמכות רשם ההוצאה לפועל מוגבלת לפעולות המבוצעות לאחר רישום המשכון. הרשם בוחן אם פועלות אלו פוטרות את החייב מתשלום החוב והוא אינו מוסמך לפסוק בתביעות אחרות שיש לחייב נגד הנושה או בטענות שמעלה החייב נגד תוקפו של המשכון. טענות מעין אלו מקומן בבית המשפט המוסמך.

בענייננו החלטת כבוד הרשמת באשר להיקף תחולת המשכון ניתנה לאחר שהמשיבים הגישו בקשה מחודשת למימוש משכון ולמינוי כונס נכסים והמערערים הגישו לה תגובה שם נטענה הטענה כי המשכון חל רק על 221 מ"ר. לא הוגשה כל בקשה בטענת פרעתי לפיה נכללה הטענה כי המשכון מוגבל לשטח של 221 מ"ר. לכן לא ניתן לומר מבחינה פרוצדוראלית כי הוגשה בקשה בטענת פרעתי והיא נדחתה ועל כן למערערים אין זכות לערער.

גם בפן המהותי אין לסווג את ההחלטה שניתנה כהחלטה בבקשה בטענת פרעתי. הטענה כי המשכון מוגבל לשטח של 221 מ"ר אינה נחשבת לטענת פרעתי שכן היא חולקת על היקף החבות ואינה מעלה כל טענה לפיה החוב נפרע לאחר רישום המשכון. טענה זו יפה לעבדות שאירעו על רישום המשכון ואינה נוגעת לעבודות או מאורעות לאחר רישומו. טענה מסוג זה היה על המערערים להעלות בהליך לבית משפט המוסמך ואינה נמצאת לכאורה בסמכותו של רשם ההוצאה לפועל.